נאומו של הראי"ה קוק ז"ל בפתיחת המכללה העברית על הר הצופים בירושלים

נאומו של  הראי"ה קוק ז"ל בפתיחת המכללה העברית על הר הצופים בירושלים

נביא הנחמה אמר:
"שאי סביב עיניך וראי, כולם נקבצו באו לך, בניך מרחוק יבאו ובנותיך על צד תאמנה. אז תראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך, כי יהפך עליך המון ים, חיל גויים יבואו לך".
המאורע הגדול של היום הוה. פתיחת המכללה העברית בירושלים בהר הצופים. בטכס כל כך נהדר. בחגיגה כל כך מלאה נהרה, בקבוץ אלפים ורבבות של בנינו ובנותינו מכל אפסי ארץ ישראל ומארצות הגולה. מציג לפנינו את חזון הקודש של נבואה זו כמו חי בצורה של זעיר אנפין.

אם עדיין לא כולם נקבצו. מזערה היא התחלת קבוץ גלויותינו, אבל ערובה גדולה היא תכונת קבוץ זה שהמועד בא ושערי גאולה הולכים ונפתחים לפנינו, עד שתקותנו מתחזקת שלא יאחר לבוא גם היום הגדול. שכולם יקבצו ויבאו אלינו, וגאולים יעלו לציון ברנה.
מכירים אנו גם בראשית מצעדנו היום את מה שאומר הנביא : " אז תראי " . עין בעין אנו רואים מפלאות תמים דעים גואל ישראל, אשר עשה עמנו את כל הגדולה הזאת. להרים קרן עמו בין כל עמי הארץ, לתת לנו ניר ביהודה, ולתת לנו עוז ושאר רוח להחל לכונן את חיי עמנו, כימי עולם על אדמת הקודש. מכירים אנו גם כן את הבטוי של " ונהרת " הדרת הפנים המקרינים מרב גיל וחדוה של אלפי הנאספים, מתשואות חן וכבוד יפעה וגודל של אורחינו הגדולים, נוכחותם של ציר מרומים לבשורת ההצהרה. הלורד בלפור. של הוד מעלתו נציבנו העליון אחינו סיר הרברט סמואל, של הוד מעלתו הלורד אלנבי. ושל גדולי הרבנים והחכמים, המעטרים בזיו כבודם את החגיגה המפוארה הזאת, היא מנהרת את נפשות כל הנקבצים הנה. ואת אלפי רבבה מאחינו מרחוק, שנשמתם מקשבת את הגודל של כבוד האומה אשר ליום הזה.
אבל, הפחד למה הוא בא? למה הקדים הנביא את ה"פחד" לפני האמרה של "ורחב לבבך"?
אך כאשר נשא דעתנו למרחוק, לשנות דורות אשר עברו ומפעלי תנועות רוחניות שפעלו על עמנו, הננו מוכנים מיד להכיר כי מתאים כאן גם החזון של הפחד המצורף אל רחבת לבבנו.
שני מהלכים ישנם לרוח ישראל. מהלך אחד פנימי כולו קודש, כולו משמש להעמקת רוחו, ולאור תורתו בקרבו פנימה. לזה שמשו כל מכונות התורה אשר מעולם, מבצרי הנשמה אשר לישראל, הישיבות שהיו ושהנן, ושעתידות להיות בתוכנו, להגדיל תורה ולהאדירה, במלוא מובנה גדלה ועשרה של השאיפה הקדושה הזאת
בישראל מדור דור. מהלך הרוח הזה הוא כולו בטוח, "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" . ואמנם עם כל הבטחון שלו, התפלל רבי נחוניה בן הקנה בכניסתו לבית המדרש, שלא יארע דבר תקלה על ידו.
המהלך השני של הרוח באומה משמש לה לא רק להעמקת הקודש אשר לתורה בתוכה פנימה. כי אם גם שביל להוצאה והכנסה, להוציא מושגים וערכים של היהדות מתוך רשות היחיד שלנו אל רשות הרבים של העולם הכללי, שהרי בשביל כך הננו עומדים לאור עמים, ולהכניס גם מדעים כלליים מתוך האנושיות הרחבה, ולהתאים את הטוב והמעולה שלהם לאוצר חיינו בטהרתם ; שסוף כל סוף גם הכנסה זו משמשת להוצאה
מוסברת ומופעת מתוך עולמנו אל העולם הכללי. לשם כך תוכל המכללה לשמש כלי מכשיר גדול ונשגב.

וכאן הוא, אהובי. מקום הפחד.

נסיונות היו לנו בימים מקדם, שנעשתה פעולת הוצאה מרשותנו לרשות הרבים ביחס למושגים הכי נערצים וקדושים שלנו. זהו המאורע של העתקת התורה ליונית, שאז נתגלו ביהדות שני מהלכים כלפי המפעל הזה. היהדות הארצי ישראלית פחדה אז, ועולמה חשך בעדה, והיהדות היונית רחב לבבה מזה. וקבלה את העבודה בשמחה רבה. היתה לנו גם כן עובדה של הכנסה . זרמי התרבויות השונות, חכמה יונית ויתר התרבויות של עמי התבל, אשר נפגשנו עמם במשך זמני תולדותינו השונים, חדרו אל קרבנו פנימה, וגם המהלך הזה של ההכנסה נפגש מחוגים רבים בפחד, ומחוגים אחרים ברוחב לב.
כשאנו באים לידי חשבון עתה, אחרי התקופות אשר עברו. רואים אנו שלא לחנם היה הפחד, אף על פי שלא לחנם היה גם רוחב הלב. הרווחנו מהזרמים הללו במובנים ידועים, אבל גם לא מעט הפסדנו על ידם.
וזה הוא דבר ברור לנו, שמכל אלה החוגים אשר קבלו את שני הזרמים הללו, של ההכנסה וההוצאה. בלא שום פחד כי אם בחדוה אופטימית בנלית ורוחב לב לבדו, לא רבים הם בקרבנו מבני בניהם שהם שותפים כעת עמנו בעבודתנו הכבדה והקדושה של בנין ארצנו ושל תחית עמנו, כי החלק היותר גדול מאלה הלך ונטמע בין העמים, ונשטף בשטף הגלים של זרמי המון הים של חיל גויים אשר באו אלינו.
רק מאלה אשר ישבו לבטח במבצרים הפנימיים שלנו, באהלי התורה, בקדושת המצוה והחקה, וגם מאלה אשר אמנם קבלו וגם נתנו, הוציאו וגם הכניסו ערכים ומושגים על ידי השביל הרוחני הממצע בין ישראל לעמים, אבל היחס שלהם למהלך הזה לא היה רק בצורה של רוחב לב, כי אם גם הפחד נלוה אצלם אל רוחב לב וחדות הרוח אשר באו מעוצם החזון הגדול של המון ים אשר לחיל גויים, מאלה יצאו כל אלה כחות היצירה
הנאמנים הפועלים בבניננו הגדול בכל לב ונפש, וכל הגוש הגדול של האומה הנאמן לדגלו.
ועל כן אמר הנביא בצדק: "אז תראי, ונהרת, ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים, חיל גויים יבואו לך".
אבל איך משקיטים את הפחד? איך מבטיחים את עמדת האומה נגד השטף הגדול הזה?
על זה הנני, רבותי, בתור שליח צבור עומד על הבמה הכבודה הזאת, מוסר לכם את הגות לבה של היהדות הנאמנה, בחלקים רבים ומצוינים ממנה.
אם נדע שהמכללה לבדה לא תסכם את כל הדרוש לחיינו העממיים, כי אם תהיינה לנו בראש וראשון ישיבות של תורה גדולות ואיתנות, אלה שישנן ואלה שהולכות להוצר, ובהן אותה הישיבה המרכזית שהננו מתאמצים, בעזרת השם יתברך, לכוננה בירושלים, להיות לאור מאיר באורה של תורה בישראל לכל מקצועותיה, בהלכה ואגדה, בחכמת המעשים וחכמת הדעות. ישיבות כשמן המכוננות כמאז את רוח האומה בכל מלוא בטחונה ; ועם זה תהיה המכללה עומדת על גובה כזה שיתקדש שם שמים ושם ישראל וארץ ישראל על ידה, ולא יתחלל בשום אופן בגינה, בין מצד המנהלים, בין מצד המורים, בין מצד התלמידים, וביחוד שיהיו המורים אשר ללמודי היהדות, החל מספר הספרים התנ"ך אור חיינו עד כל אפיקי התלמודים וכל אגפיהם וחכמת ישראל ותולדתו, אנשים אשר עם כל גדולת המדע שלהם כל אחד במקצועו יהיו גם שלומי אמוני ישראל בדעותיהם, רגשותיהם ובכל דרכי חייהם, שהוא גם כן אות על רוחב הלב וגודל ההשקפה המדעית בטהרתה, באופן זה יביא לנו הפחד אשר נפחד, יחד עם הראיה הגדולה שלנו במחזה הנאדר אשר ליום הזה, ועם הנהרה אשר ינהר רוחנו מזיו הנגוהות אשר לשטפי הרוח השונים והמגוונים העוברים עלינו, את אותו רוחב הלב המבוקש אשר ברכה תהיה בו.
לתכונה כזאת הננו שואפים שיבוא המכון הזה המעוטר היום בכבוד ישראל, מהמון ים וחיל גויים אשר באו לנו, ותתקים בנו תפלת רבי נחוניה בן הקנה : שלא יארע תקלה על ידי.
וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות, ונזכה לראות בשמחת גויינו, ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו, אשר אליו ינהרו כל הגויים לקחת תורה מציון ודבר ה' מירושלם, אמן.


(שנת תרפ"ה 1925)


 נאום הראי"ה קוק מתוך הספר "חזון הגאולה":

pdfחזון_הגאולה_1.pdf

pdfחזון_הגאולה_2.pdf


 "הנאום על הר הצופים" - מאמרו של ד"ר אבינועם רוזנק מתוך ספרו הרב קוק בהוצאת מרכז זלמן שזר:

docxרוזנק_-_הנאום_על_הר_הצופים.docx


דברי רקע אודות נאומו של הראי"ה קוק זצ"ל בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים ירושלים ביום ז' בניסן תרפ"ה – 1 באפריל 1925 מאת ד"ר אסף ידידיה:

docיעבץ_והרב_קוק.doc